ישנן מספר סיבות אפשריות לביצוע טיפול ליישור שיניים: שיפור האסטטיקה של הפנים שיפור הפונקציה - דיבור, לעיסה, נשימה, בליעה. שיפור בבריאות המשנן - הן לטווח הקצר והן לטווח הארוך.

מומחה ביישור שיניים (אורתודנט) מתמחה במשך כ- 3.5 שנים נוספות בתחום האורתודנטיה בלבד, מעבר ל6 שנות הלימוד לתואר הדוקטור לרפואת שיניים. לאחר סיום ההתמחות הרופא נדרש לעמוד ב-2 בחינות של משרד הבריאות - בחינת שלב א' שהינה בחינה עיונית, ובחינת שלב ב' שהינה בחינה באוריינטציה מעשית. רק מי שסיים את ההתמחות ועבר את הבחינות המפרכות של משרד הבריאות, רשאי להיקרא "מומחה ביישור שיניים ולסתות". הידע העצום שנרכש במהלך ההתמחות מעניק את האפשרות לבצע אבחנה מדויקת, טיפול יעיל ונכון, והתמודדות עם הסיבוכים שעלולים להופיע תוך כדי או לאחר הטיפול.

יישור שיניים הוא תהליך במהלכו מופעל כח על השיניים עמ"נ לגרום לתזוזתן והבאתן למיקום חדש. למרות שהכח המופעל הינו כח חלש, הוא גורם לשרשרת תהליכים ביולוגיים שבסופה השיניים זזות בהתאם לכיוון שבו הכח הופעל.

משך הטיפול האורתודונטי נקבע לפי מספר פרמטרים: מידת המורכבות של המקרה גיל המטופל הביולוגיה של המטופל המכשור איתו עובדים טיפול אורתודנטי ממוצע אורך 18-24 חודשים.

השיניים בהחלט ניתנות להזזה בכל גיל. יחד עם זאת - לאחר סיום הגדילה קיימות בעיות מסוימות שהטיפול האורתודונטי בהן יהיה מורכב יותר או מוגבל יותר באפשרויות להשגת שיפור משמעותי.

הגיל הנכון לביצוע טיפול אורתודונטי תלוי בבעיה עצמה. יש בעיות ספציפיות שהטיפול בהן צריך להיות בשלב מוקדם יחסית - בסביבות גיל 8-10. במרבית המקרים הגיל שבו הטיפול האורתודונטי יהיה היעיל ביותר יהיה גיל ההתבגרות.

קיימות סיבות אפשריות רבות לשיניים עקומות, ביניהן: סיבה התפתחותית שבגינה השן לא בוקעת למקום הנכון. סיבה גנטית. סיבה סביבתית - הרגלים מסוימים שמפעילים כוח על השיניים וגורמים לתזוזתם למיקום לקוי. חוסר התאמה בין גדלי השיניים השונות או בין גודל השיניים לגודל הלסתות.

יכולות להיות מספר סיבות לשיניים שנראות בולטות: השיניים נמצאות במיקום קדמי מדי - ולכן נראות בולטות הלסת נמצאת במיקום קדמי מדי - ולכן היא והשיניים שעליה נראות בולטות לסת אחת נמצאת במיקום אחורי מדי, ולכן יחסית אליה הלסת הנגדית נראית בולטת מדי

ישנם מרכיבים רבים, אשר יחדיו מביאים לחיוך יפה. ביניהם ניתן למנות: פרופורציה נכונה בגודל השיניים השונות פרופורציה נכונה בין גודל הלסת העליונה והתחתונה מיקום תקין של השיניים בכל שלושת המימדים מיקום תקין של הלסתות - הן אחת ביחס לשנייה והן כל אחת ביחס לגולגולת חשיפה תקינה של השיניים בזמן מנוחה ובזמן חיוך בריאות של הרקמות הסובבות - חניכיים, עצם הלסת תמיכה מספקת של השיניים בשפתיים סימטריה - דמיון בין צד ימין לצד שמאל של הפנים, אם כי מקובל ונורמלי שישנו הבדל קל בין 2 הצדדים, ולפעמים יש בזה אפילו חן מסוים..

ההבדל הוא בחומר ממנו מיוצרות הקוביות. קוביות כסופות עשויות ממתכת, בעוד שקוביות שקופות עשויות מחרסינה ולכן בולטות פחות על רקע השיניים הלבנות.

קשתיות שקופות הן שיטה טיפולית שפותחה בסוף המאה ה-20, ועיקריה הן הזזת השיניים באמצעות קשתיות (פלטות) עשויות מחומר פלסטי וביצוע טיפול מותאם אישית - לכל מטופל מיוצר סט אישי של קשתיות שמותאם לשיניים שלו ולבעיה האורתודונטית הספציפית שבה רוצים לטפל.

ב-2 השיטות האורתודונטיות הללו אנחנו צריכים לקבל תוצאה סופית טובה. לכל אחת מהשיטות יש יתרונות ספציפיים בשל צורת הפעלת הכח שלהן - הקוביות מפעילות כח מסוג משיכה בעוד הקשתיות מפעילות כח מסוג דחיפה. לכן - ישנן פעולות אורתודונטיות מסוימות בהן הקוביות הן יעילות יותר, בעוד שישנן פעולות אחרות בהן הקשתיות מאות יעילות מוגברת.

השיניים ממשיכות לזוז גם לאחר הטיפול האורתודונטי, ולעיתים נטייתן לזוז מהמיקום החדש שלהן הינה גדולה, במיוחד בשנה הראשונה שלאחר סיום הטיפול. לכן, בסוף טיפול אורתודונטי מומלץ לבצע קיבוע, עמ"נ להגדיל משמעותית את הסיכוי שהשיניים יישארו במיקום החדש והמשופר לאורך שנים. סוגי הקיבועים הקיימים הם קיבוע מודבק וקיבוע נשלף, ופעמים רבות נותנים למטופל את 2 סוגי הקיבועים עמ"נ לספק 2 "קוי הגנה" כנגד תזוזת שיניים עתידית.

הקיבוע מגדיל משמעותית את סיכויי היציבות של הטיפול האורתודונטי, וחשוב מאוד להקפיד על תחזוקת הקיבוע המודבק כמו גם על הרכבת הפלאטות לרטנציה. יחד עם זאת, במצבים מסוימים שיניים עלולות לזוז גם עם קיבועים תקינים.

טיפול אורתוכירורגי הוא טיפול המשלב יישור שיניים וניתוח של הלסתות. טיפול זה נדרש במקרים של חוסר התאמה משמעותי בין לסת אחת לשנייה, או בין הלסתות לגולגולת. הטיפול האורתוכירורגי הוא ממושך ומורכב יחסית, ומצריך שת"פ הדוק בין מומחה באורתודונטיה, מומחה בכירורגיית פה ולסתות, ולעיתים מומחים בתחומים נוספים.

חסר של אחת או יותר הוא מצב נפוץ יחסית באוכלוסיה. השן החסרה בשכיחות הגבוהה ביותר היא הטוחנת האחרונה, שנקראת גם "שן הבינה". הבאות בתור מבחינת שכיחות הופעת החסר הן החותכת הצידית העליונה (Upper lateral incisor) והמלתעה התחתונה השנייה (Lower second premolar). בעוד שחסר של שן בינה איננו מצב בעייתי תפקודית או אסטטית, חסר של חותכת צידית עליונה מציב לעיתים דילמה טיפולית בשל העובדה שקיימות 2 אפשרויות לטפל בחסר: יישור שיניים תוך פתיחת מקום לביצוע שתל, אשר יחליף את השן החסרה. במקרה כזה - יש לתכנן מראש מהו התזמון הנכון להתחלת הטיפול האורתודונטי, כיוון שביצוע שתלים איננו מומלץ לפני מועד סיום הגדילה. יישור שיניים תוך סגירת מקום השן החסרה, ע"י הזזת השיניים האחוריות קדימה. במקרה כזה - יש להביא בחשבון שיקולים אסטטיים של צורת וצבע השיניים, כיוון שהניב אשר יעמוד במיקום של החותכת החסרה שונה ממנו משמעותית הן בגודל, הן בצורה והן בצבע. במצב של חסר המלתעה השנייה התחתונה - קיימת דילמה דומה, וההחלטה לגבי פתיחת או סגירת המרווח תתקבל לפי הטיפול האורתודונטי הכולל שנדרש כמו גם לפי מיקום השיניים הסמוכות ומצבן הרפואי.

שן כלואה הינה שן שמסיבות שונות לא הצליחה לבקוע לחלל הפה במועד הבקיעה הנכון, ונותרה בלסת. בין הסיבות האפשריות לכליאת שן - נדידה של השן למיקום לקוי או חסימת מסלול הבקיעה של השן . ביצוע יישור שיניים במקרה של שן כלואה הינו אחד הטיפולים האורתודונטיים המאתגרים ביותר: א. מבחינה אבחנתית - קיים קושי אבחנתי משמעותי. ישנה חשיבות לביצוע הדמיות מתאימות ולקבלת החלטות טרום טיפוליות - האם השן הכלואה ניתנת להבקעה ומהי רמ הקושי של הטיפול. ב. מבחינה טיפולית - מדובר בטיפול ארוך ומורכב, שדורש שימוש בשיטות ייחודיות ודורש חשיבה ויצירתיות.