יישור שיניים
(גשר בשיניים)
יישור שיניים ולסתות, או אורתודונטיה, היא אחת ההתמחויות המוכרות בארץ בתחום רפואת השיניים.
ההתמחות עצמה נחשבת לאחת ההתמחויות היותר קשות - הן קושי להתקבל להתמחות והן קושי לימודי במהלך ההתמחות.
כדי לקבל בארץ תואר של מומחה ליישור שיניים יש לעבור התמחות של 3.5 שנים (לאחר 6 שנות הלימודים לתואר רופא שיניים), ולעבור 2 בחינות מומחיות (עיונית ומעשית) של משרד הבריאות.
יישור שיניים היא ההתמחות הראשונה שפותחה בתחום רפואת השיניים, כאשר אחד הראשונים שפיתח את האורתודונטיה המודרנית ונחשב לאביה הוא רופא שיניים אמריקאי בשם Edward Angle אשר פעל בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20.
Angle הצליח לסווג את ליקויי הסגר למספר קטגוריות, סיווג שסוד קסמו טמון בפשטות שלו, וסיווג זה נותר סיווג הסגר העיקרי עד היום ונלמד עדיין בכל בתי הספר לרפואת שיניים.
יישור שיניים הוא למעשה תהליך ביולוגי אשר במהלכו כח מופעל על השיניים על מנת להזיז אותן. כאשר הכח מופעל לכיוון ספציפי, השן תזוז לאותו הכיוון בזכות מנגנון ביולוגי שמאפשר את ספיגת העצם שנמצאת לפני השן ובניית עצם חדשה מאחורי השן, לאחר שהשן עברה למיקום החדש.
היום למעשה, כשאומרים יישור שיניים מתכוונים למכלול התהליכים הכרוכים באבחנה ובטיפול, אשר כוללים:
1. בדיקה אורתודונטית ראשונית לצורך קביעת הצורך בטיפול - בבדיקה זו נתרשם מגילו של המטופל, מצב התפתחות המשנן שלו, הצורך בטיפול אורתודונטי והמוטיבציה של המטופל לטיפול. באם נראה כי יש צורך בטיפול, המטופל מעוניין לטפל והתזמון הוא נכון - נפנה את המטופל להשלמת תיעוד וצילומים רלוונטיים
2. בדיקה אורתודונטית מקיפה הכוללת גם צילומים קליניים וצילומי רנטגן - בשלב זה נשלים את הבדיקה שבוצעה בשלב הקודם, באמצעות בחינת התיעוד - צילומי מצלמה, צילומי רנטגן, הדמיות וסריקות תלת מימדיות.
3. קביעת תכנית טיפול אורתודונטית שלוקחת בחשבון את מכלול השיקולים הרלוונטיים - לטעמי, זהו השלב החשוב ביותר בכל התהליך. כלל הידע והנסיון הרפואי באים לידי ביטוי כעת, ומשולבים לבניית תכנית טיפול מותאמת אישית למטופל.
בניגוד לתחומים אחרים, באורתודונטיה אין 2 תכניות טיפול זהות. לכל מטופל יש "לתפור" תכנית טיפול אינדיבידואלית, שתתאים לו ותאפשר לו לקבל טיפול אופטימאלי.
בשלב זה - אחת הקביעות המאתגרות ביותר היא ההחלטה מתי לא לבצע טיפול אורתודונטי.
4. טיפול אורתודונטי פעיל - במהלך הטיפול המטופל יגיע לפגישות תקופתיות, כאשר בכל פגישה תבוצע פעולה מסוימת שמטרתה לקדם את הטיפול שלב נוסף לעבר קו הסיום.
אמצעי הטיפול הקיימים היום הם קוביות (גשר בשיניים) וקשתיות שקופות.
הקשתיות השקופות מאפשרות לבצע טיפול אורתודונטי אסטטי, מדויק, נקי וקל. הקשתיות ניתנות להסרה לצורך ניקוי השיניים - דבר המאפשר שמירה על הגיינה ובריאות דנטלית מעולה בזמן יישור השיניים. הן כמעט בלתי נראות בשל היותן דקות מאוד ושקופות - על כן סביבתו של המטופל לא תהיה מודעת לכך שהוא עובר יישור שיניים, כל עוד הוא לא יידע אותם.
5. קיבועים - שלב זה הינו שלב מהותי, היות ופוטנציאל תנועת השיניים נשמר במהלך כל החיים ואין דרך אחרת לוודא כי השיניים לא זוזו מהמיקום אליהן הגיעו בסיום הטיפול.
הקיבועים יכולים להיות קיבועים מודבקים (בחלק הפנימי של השיניים), נשלפים (פלטות שהמטופל מרכיב באופן עצמאי), או שילוב של השניים.
6. מעקב לאחר סיום הטיפול - לאחר הטיפול נבקש מהמטופל לחזור למעקב, לצורך ביקורת ובחינת יציבות התוצאה.
7. תחזוקה שוטפת של הקיבועים - ישנה חשיבות רבה לשמירה על הקיבועים - תחזוקת הקיבוע המודבק (באם הוא מתנתק או נשבר) והחלפת הקיבוע הנשלף (באם הוא מתבלה או אובד), כדי שהתוצאה תשמר למשך שנים רבות וכדי להקטין את הסיכון לחזרת השיניים למיקומם הראשוני (Relapse). יש להגיע אלינו במהירות באם יש בעיה עם הקיבועים - על מנת למנוע מצב של תזוזת שיניים שתצריך טיפול אורתודונטי נוסף.
על מה חשוב להקפיד במהלך יישור השיניים?
1. הגיינה אוראלית קפדנית - חובה להקפיד על צחצוח שיניים והגיינה אוראלית מעולה במהלך יישור השיניים. חוסר הקפדה על הגיינה אוראלית עלול לגרום לתופעות לוואי משמעותיות כגון: שינויי צבע בשיניים, חורים בשיניים, דלקות חניכיים ומחלות חניכיים אחרות. חלק מתופעות הלוואי הללו עלולות להיות בלתי הפיכות.
2. ביקור במרפאה האורתודונטית ע"פ התדירות שנקבעה - בכל פגישה יימסר למטופל המועד המומלץ למפגש הבא. אין לדחות פגישות אלא במצבים מיוחדים. דחיית פגישות עלולה להביא לתופעות לוואי בטיפול, קבלת תוצאות לא רצויות והארכה משמעותית בזמן הטיפול הכולל.
3. שיתוף פעולה עם ההנחיות שניתנו במרפאה - יש להקפיד ולשתף פעולה עם כלל הנחיות האורתודנט והצוות המטפל, כולל הרכבת גומיות ע"פ ההדרכה שניתנה במרפאה, הרכבת המכשור והקפדה על הוראות התזונה. שיתוף פעולה קפדני יביא לטיפול קצר ויעיל.